הרה – סודם של מטפלי השיאצו / מאמר מאת אורי אלישר

בטן רכה הוא מושג מערבי המתאר אזור חלש, נקודת תורפה.

רבים מאתנו מתייחסים כך אל הבטן שלהם, אם בכלל. המושג ‘לעבוד מהבטן’, או ‘תחושת בטן’, נתפס אצלנו כביטוי להתנהגות אינטואיטיבית, אינסטינקטיבית, לא שכלתנית. אנו חשדניים לגבי צורה זו של ‘עבודה’, או ‘תחושה’, ומייחסים לה נופך אקזוטי מצד אחד, וחסר אחריות מצד שני. אנו מאמינים בשכל ישר, באינטלקט. האזור המכובד ביותר בגופנו הוא הקודקוד, עד כדי כך שהסיסמא ‘הכול בראש’ היא אחד ממטבעות הלשון השגורים ביותר במחוזותינו. ובכן, לא הכול בראש.

מבחינת בני המזרח, מרכז הגוף, הנפש והתודעה הוא לא אחר מאשר אזור הבטן התחתונה. סודם של מטפלי השיאצו, של אומני הלחימה ושל אנשי הזן הוא שהם מכירים את מרכז האנרגיה העיקרי שלהם, מחוברים אליו, ושואבים ממנו כוחות ורוגע. בטרם נולדנו הזין אותנו חבל הטבור. יש המאמינים שגם לאחר הלידה מוסיף אזור הטבור להיות מאגר של אנרגיה, או ‘פלאג’ המחבר אותנו אל הקוסמוס, הטאו, בעל האופי המזין כאם. בעזרת טכניקות הדמיה ומדיטציה ניתן להעצים את הקשר עם אזור הבטן התחתונה, ובכך לזכות בכוח רב.

ביפן, מכונה הבטן התחתונה ‘הַרַה’. שם נמצא הרחם, מקור החיים. אך ניתן להתייחס אל ההרה כאל אזור מקיף יותר, הכולל גם את הגב התחתון ואת המותניים. במקורות נאמר “כוחו במותניו”. אנשים הפועלים מההרה מניעים את גופם כאשר האגן משמש להם כציר. תודעתם ומרכז הכובד שלהם נמצאים בבסיס הגוף. אנשים שאינם מכירים בהרה מניעים את גופם כאשר חגורת הכתפיים משמשת להם כציר. רבים מאתנו מסתובבים בעולם, כתפיהם מורמות ונוקשות, צווארם שקוע ולרוב תפוס, ידיהם מתנפנפות וראשם מוטרד. אך אלה הפועלים מההרה הם שקטים, זקופים, חייכנים, הם נעים בעולם באלגנטיות, צעקניים פחות, שלווים יותר, וחזקים מאוד. ביפן, המושג הרה מהווה חלק משפת היומיום. ביפנית, HARA GA OOKII שפירושה המילולי הוא ‘בטן גדולה’, משמעותה פתיחות מחשבתית.HARA GA TATSU, שפירושה המילולי ‘בטן עומדת’, משמעותה כעס ועקשנות.

התרבות שלנו מאותתת לנו ‘להחזיק את הבטן בפנים’. הפרסומות והסרטים מלאים גברים ונשים בעלי בטן שטוחה, חטובה, רצוי עם הריבועים הנחשקים. מצד שני, רבים מאתנו מכניסים חזק בטן רופסת, חלשה, מלאת גזים ומיחושים. אנחנו מתעלמים מהבטן שלנו, מההרה, במובנים רבים. מעט מאוד אנשים יודעים אילו איברים פנימיים נמצאים בבטן, והיכן הם ממוקמים. הבטן מוצגת לראווה אם היא מהודקת, או מוסתרת בבושה אם היא מדולדלת, אך למרות שהיא משדרת מסרים חזקים מאוד – איננו נוטים להקשיב לה, אלא לשכן מהקומה העליונה, הראש.

המודל המזרחי של ההרה מקדם בברכה בטן תחתונה בולטת משהו, ובעלת מתח שרירים נאה, כלומר לא רכה מדיי ולא נוקשה מדיי. כשמטפל שיאצו מאבחן את ההרה של המטופל, רכות יתר תעיד על חולשה אנרגטית ונוקשות יתר תעיד על חסימה. ההרה צריכה להיות חמימה ויציבה והכי חשוב – תנועתית.
במזרח מאמינים בנשימה אל ההרה. אך בקליניקה ישראלית לשיאצו קל למטפל לראות שרבים מבינינו נושמים אל החזה: בשאיפה החזה מתנפח, ובנשיפה הוא יורד. כאשר נושמים אל ההרה, הבטן התחתונה מתרוממת בזמן השאיפה, מה שיוצר את התחושה שהאוויר ממלא אותה. זוהי נשימה סרעפתית: שריר הסרעפת דוחק את אברי הבטן מטה והחוצה כאשר הריאות מתמלאות בכמות נדיבה של אויר. נשימה זו מרעננת את הגוף במלאי גבוה של חמצן, ותורמת לערנות ולשלווה. רובנו מכירים את מושג ההרה מהביטוי הַראקִירִי, ההתאבדות היפנית הטקסית. סמוראי שכשל בחר לעיתים מזומנות בפיתרון שנחשב מכובד ואצילי ביפן הפיאודלית – התאבדות. הצורה המכובדת והגברית ביותר של התאבדות הייתה בהרַאקִירִי (סֶפּוּקוֹ בסינית), שפירושו “ריטוש הבטן”. הבטן, שנחשבה כאמור כמקור הווייתו של האדם, נתפסה גם כמקור משכנה של הנפש, וריטושה נועד להוכיח את טוהר ליבו של הסמוראי. יש לחשוב על לב לא רק כאיבר-משאבה, אלא גם כלִיבָּה, מרכז. נאמר על אדם השומר סודות בליבו פנימה, ובמילים אחרות, ‘מחזיק דברים בבטן’.

כשהתחלתי את לימודיי השיאצו, זכיתי לחוש את מגע השיאצו מידיהם של טובי המורים. העוצמה שבמגע הפתיעה אותי. ידיים רכות נשענו כנגד גופי והפיקו סוג מיוחד מאוד של מגע. ידעתי שבקלות יכול הלחץ להפוך ללא נעים ואף מועך, אך לא הצלחתי להבין כיצד ניתן להפיק מגע תומך שהוא בעת ובעונה אחת רך וחזק. לאחר שנות לימוד ואימון למדתי את סוד העבודה מההרה. הבנתי כי ידיי הן מוגבלות, וכי הכוח המופק מהשרירים הוא גס ושתלטן יחסית לעוצמה המופקת מההרה. כשהצלחתי להתחבר להרה שלי, טיפלתי כשגופי רפוי אך זקוף, וידיי גמישות אך משדרות אנרגיה חזקה שנבעה מההרה שלי.
כשהתחלתי את לימודיי אומנויות הלחימה שלי, הופתעתי לצפות במורים מבוגרים – חלקם קשישים – מעיפים לוחמים צעירים (כמוני) באוויר, פשוטו כמשמעו. הם לא היו חזקים במיוחד מבחינה פיזית, ממש לא. אבל הם הכירו בהרה שלהם ועבדו ממנה. שליטה מסוג כזה בהרה היא יכולת אותה משיגים באימון של שנים. אבל איננו צריכים להיות מטפלי שיאצו או אומני לחימה כדי לחיות טוב יותר וליהנות משפע של אנרגיה. התרגול הבסיסי שאתן יהפוך אתכם לחזקים וצלולים יותר אם תתמידו בו מדי יום.
בזמן שביפן ההרה נתפסת כאזור הבטן התחתונה, המקבילה הסינית ספציפית יותר. כשני ס”מ מתחת לטבור ישנה נקודה המכונה דאן-טיאן. טיאן הוא שדה. דאן היא גלולה המכילה אליקסיר, סם החיים. כלומר הנקודה הזו היא השדה ממנו ניתן ללקט את סם החיים (לסינים הייתה מאז ומתמיד שאיפה לחיי נצח). תרגולים מזרחיים רבים מלמדים כיצד להתרכז בנקודה זו, וע”י כך להפעיל או לעורר אותה, ובהתחברות אליה לזכות באותו ‘סם חיים’, כלומר בכוח אנרגטי טהור ומחייה. לאנשים עם הרה חזקה יש לא רק סיבולת גבוה יותר, מערכת חיסון איתנה יותר ונפש יציבה וכריזמטית יותר, אלא גם היכולת להעביר את האנרגיה שלהם הלאה. ללא ניסיון הכרחי בריפוי הם נודעים ביכולתם להרגיע, להקל, לאזן, לשקם ולרפא את הסובבים אותם, מעצם נוכחותם.
תרגול לחיזוק ההרה זוהי מדיטציה חזקה ונעימה מאוד, המחולקת לשלבים. תוכלו לבחור לתרגל אותה שלב אחרי שלב, בעיקר אם ניסיונכם במדיטציה אינו עשיר. תוכלו להתחיל לתרגל את שלב א’ למשך מספר ימים ושבועות, אחר כך להוסיף לו את שלב ב’ למשך תקופה דומה, ולבסוף לצרף גם את השלב השלישי. זכרו שאין מה למהר ודעו שכל שלב במדיטציה, גם השלב הראשון, הוא בעל ערך ויוסיף לכם רבות, אפילו אם תתרגלו רק אותו.

הרה - סודם של מטפלי השיאצו / מאמר מאת אורי אלישר

שלב א’ – נשימה: הירגעות ראשונית

• שבו בנוחות על כיסא, כשגבכם זקוף אך לא נוקשה.

• עצמו את עיניכם ובאיטיות רכזו את התודעה בנשימותיכם. צפו באופי הנשימות שלכם מבלי לשנות אותו. הניחו להן להיות איטיות או מהירות, רדודות או עמוקות, חלקות או מקוטעות. תנו להן להיות. התמקדו בנשימות בעדינות, אל תחמירו עם עצמכם. פשוט צפו בהן, והשיבו אליהן את התודעה בכל פעם שגיליתם כי נדדה לה.

• בהדרגה, אם תתבוננו בנשימותיכם ותניחו להן להיות כפי שהן, הן תהפוכנה לרגועות ועמוקות יותר. הדבר עשוי לארוך זמן מה. היו סבלניים. כשהדבר יקרה, עודדו את הנשימות לנוע מטה אל הבטן, בכך שתרחיבו את הבטן מעט בכל פעם שאתם שואפים ותכווצו אותה מעט בכל פעם שאתם נושפים (תוכלו להניח את ידכם מתחת לטבור כדי להקל על הקשר בין הרחבת הבטן וכיווצה להכנסת והוצאת האוויר).

שלב ב’ – הדמיה ראשונה

• עכשיו, כשהנשימה נעה מטה אל הבטן התחתונה, הוסיפה את כוח ההעלאה בדמיון כדי לדרבן אותה. דמיינו שפלג גופכם התחתון והאגן שלכם הם קערה; דמיינו זאת כקערה יפיפה, מזהב, שיש או כל חומר אחר. כשאתם נושמים בהתמדה אל הבטן התחתונה, דמיינו את הנשימה כמים הנשפכים מטה, היישר אל תוך הגוף, ונאספים בקרקעית הקערה. הניחו לנשימה לעקבו אחרי דימוי זה.

• צפו בקערה המתמלאת לאיטה, ודמיינו מקור אור זוהר, המאיר את הקערה ואת המים הנשפכים לתוכה. ככל שהקערה מתמלאת, ראו כיצד מתפשט בתוכה האור.

שלב ג’ – הדמיה שניה

• עתה הניחו לדימוי הקערה להתפוגג לאיטו, והתמקדו בשדה האור שבבטן. כשאתם נושמים פנימה, דמיינו ששדה האור הופך בוהק יותר ומצומצם יותר בכל שאיפה.

• בכל פעם שאתם נושמים פנימה הופך שדה האור לבהיר יותר, קטן יותר ודחוס יותר, ונשאר כך לאורך השאיפה. המשיכו כך עד שתיווצר בתוככם נקודה זעירה של אור לבן מבהיק, במרכז הבטן התחתונה שלכם. יש המדמים נקודה זו לפנינה.

• שימרו על הנקודה הזאת קטנה ומבהיקה למשך מספר נשימות נוספות. לאחר מכן הרפו את תו דעתכם, הניחו לפעולת הדמיון אך הישארו ערים לנשימתכם ולמקום במרכז ישותכם שם הייתה נקודת האור.

• שימרו על רמת ערנות זו למשך מספר נשימות נוספות, לאחר מכן השיבו את תודעתכם בחזרה אל הרגע הנוכחי, אל המציאות. היו מודעים לצלילים ולקולות בסביבתכם. פיקחו את עיניכם כשתהיו מוכנים וספגו את המראות סביבכם. הישאר שקטים למשך מספר דקות לפניי שתמתחו את גופכם ותחזרו לפעילות. לאחר זמן מה, יהפוך דימוי פנינת האור למוחשי יותר ויותר.

לאחר שתתרגלו זאת על בסיס יומי (רצוי מאוד בבוקר), תוכלו להתחבר למקור כוח זה בכל רגע במהלך היום. מכיוון שעוצמה זו מאוכסנת במרכז, יש לה יכולת כפולה של חיזוק והרגעה. הפכו מודעים אליה כשאתם מבולבלים, עצבניים או נואשים.

– הנשימה אל הבטן והנקודה הבהירה יאפסו וייצבו אתכם במהרה. התחברו כך אל ההרה גם כשאתם עייפים, מותשים, חולים או סתם לא במיטבכם. אתם תשובו לאיתנכם.
ברבות הימים תהפוך ההרה שלכם לאזור חי ונגיש. כל פעולותיכם תשתפרנה: תהפכו יצירתיים, קולחים, צלולים וגמישי מחשבה יותר מאי פעם. האיברים החיוניים שלכם יתפקדו ביתר יעילות, והפרעות עיכול מטרידות תחלופנה להן. תרגישו קלילים יותר, אלגנטיים יותר – ובאמת תהיו כאלה.