שיאצו בשדה האונקולגיה/ מאמר מאת רביב פלג

כשאנו שומעים על סרטן לרוב מתעוררת קונוטציה אחת גדולה ומפחידה. למעשה, קיימים מעל 200 סוגים שונים של סרטן. חלקם מתקדמים באיטיות רבה וחלקם משתוללים במהירות, חלקם בצורת גידול פיזי המתפרץ בתוככי הגוף ומשפיע מקומית ואזורית, וחלקם כמחלת דם המשפיעה על הגוף כולו. הטיפולים רבים ומגוונים, רובם קשים וארוכים, מתישים ועלולים לגרום לתופעות לוואי חמורות למחלות רבות ושונות, מטופלים רבים עם תגובות לטיפול רבות יותר.

תמיד כשאני מספר לאנשים מה אני עושה ואיפה אני עובד, הם אומרים: "אוי,איך אתה יכול? וואו,.. כל הכבוד לך" וכהנה וכהנה.

אבל אני רוצה לספר לכם שאני מאושר.

היום, אחרי 18 שנות טיפול בשיאצו, אני יכול לספר לכם שהטיפול שלי הגיע לשיא הפשטות שלו, ובו בזמן לשיא הגובה שלו מבחינת השפעה ומשמעות – אני בעננים!

במחקר שנערך בישראל, נמצא שהעובדים במחלקה האונקולוגית מאושרים יותר מהמחלקות האחרות. לפני שנתיים נפגשנו עם פרופ' יורם יובל, פסיכיאטר וחוקר אושר, במסגרת יום עיון מקצועי, והוא סיפר שכיום יודעים שהמרכיב העיקרי בחיפוש אחר האושר הוא שתהיה לך משמעות, ושתחוש משמעותי.

תחום הטיפול במחלת הסרטן נמצא בחזית המחקר, ההתחדשות והפיתוח, תחום מלא עניין עם אפשרויות למידה אינסופיות. בתחום שלנו כמטפלים, אין ברכה ואושר גדול יותר מלחוש משמעותי עבור ובעיני מטופלייך. 

השילוב בין שיאצו ואונקולוגיה – אז מה הקשר באמת?

יום עבודה במחלקת האשפוז האונקולוגי ב "שיבא". לכאורה, אין מקום רחוק מזה לטיפול שיאצו, אבל רק לכאורה. למעשה, אין מקום מתאים מזה.

דמיינו את חולה הסרטן, הגוף שלו בוגד בו מבפנים, מבלי שיש לו על כך שליטה. מסביב הוא שומע שיכול מאד להיות שיש לו חלק לא מבוטל במחלתו, מעל ראשו מרחפת עננת חרדה קיומית,תופעות הלוואי הקשות, התשישות, המכאובים, אי יכולת לחוש את הגוף כיחידה אחת הרמונית, הבדידות במצבו, המבטים המרחמים, השתיקה המעיקה.

דמיינו חולה סרטן, מעל ראשו מאיימת מחלה מסכנת חיים כענן סערה קודר ושחור, בגופו מקוננת מחלה, שכל מהותה הוא בהתרבותה חסרת הרסן, לרוב עם היבטים פיזיים משמעותיים כדוגמת כאב עמוק וחריף ותחושות פיזיות רבות אחרות עקב תופעות לוואי לטיפול הקשה אותו עוברים.

הייתם מצליחים לשמור על הרמוניה במצב כזה? כשהראש עובד הישרדות, והגוף ממוקד כולו באזור הגידול או הגרורה, עם דימוי הגוף ה"מקולקל", עם סימני השאלה המרחפים תמידית. מצב רחוק מאד מהרמוניה, רחוק מאד משלווה, רחוק מאחדות, משקט.

החזרת ההרמוניה תיעשה בכוונת שיפור ולא תיקון או החזרה למצב הקודם – הבריא. כלל ברזל בניסיון לשמור על פשטות בטיפול ובדרך חיי המטפל היא -  אני לא מטפל, לא מרפא, לא משפר, לא משנה שום דבר, קודם כל אני נוכח.

זה נשמע אולי חומר לימוד של שנה א' שיאצו, אבל זו מהות העניין ובשביל להיות נוכח נדרשות שנות אימון ארוכות, אימון של הגוף ואימון של הנפש.

בהמשך המפגש אני מקדש את מהות המפגש,  מקשיב ומתבונן מתוך מקום נקי וחסר כל שיפוט ו/או רצון מתעורר, נשען ומזמין להישען עליי, ואז בהתאם למה שנפתח בפניי, אני מלווה, תומך, מעודד, מציע, משתף, מאפשר, ונותן למפגש לקבל את הצעד שלו, את המקצב המיוחד שלו, לאותו הרגע, עם הקי שנפרש בפניי. אז אחרי כל המילים הגבוהות, איך זה קורה "באמת"?

בזכות שנות ניסיון ואלפי מפגשים עם מטופלים אונקולוגיים אני פוגש במטופל באופן ישיר, בגובה העיניים, ללא טיפת רחמים, ללא הזדהות, ללא דעה מוקדמת (גם הכרת התיק הרפואי, המבורכת כשלעצמה, עלולה לגרום לדעה מוקדמת לא נכונה לטיפול) ובהחלט ללא שום חשש. השאלה המנחה אותי היא - מה שלומך כרגע? ללא תלות בפרטי התיק הרפואי, ללא תלות בטיפול הקודם או בתחושות מאתמול, ללא הפרעות רעש ורקע, איך אתה מרגיש כרגע?

מטפל שיאצו מנוסה מדבר בגובה העיניים, באופן ישיר. מטפל שיאצו מנוסה יודע שההבדל בין אמפתיה והזדהות הוא ההבדל המשמעותי בבסיס כל קריירה טיפולית. מטפל שיאצו מנוסה יידע להקשיב, להבין את הצורך. מטפל שיאצו מנוסה יידע את מקומו.

מקומנו המכובד והחשוב בטיפול בחולי סרטן הוא בתחום הרפואה המשלימה, הרופאים מתמקדים בטיפול במחלה, עם אחוזי הצלחה גבוהים מאד בילדים, ואחוזים שמשתפרים תדיר גם במבוגרים, הם עושים עבודה די טובה. אבל העומס הרב, ותנאי העבודה הלא פשוטים, יגרמו להם להתבונן יותר בטיפול במחלה, ופחות בטיפול באדם, וכאן מקומנו. אנו פוגשים באדם, החולה במחלה מסכנת חיים, ומשתמשים בכלי היעיל והטוב ביותר בארגז הכלים שלנו – ההישענות. אנחנו נשענים בכדי להאזין, להקשיב ולאבחן, ומאפשרים להישען עלינו בכדי להשמיע, לשתף, לאפשר ולהכיל. ההישענות תאפשר לנו להתאים את הטיפול המיטבי עבור כל אדם, בכל גיל, ובכל מצב בריאותי.

בבואנו לטפל באדם, נטפל באדם ולא בסרטן. אנו מעניקים טיפול משלים, אשר נועד להיטיב ולשפר את איכות החיים של האדם הסובל ממחלה מאיימת חיים. אמליץ לכם בחום להימנע מכוונת טיפול במחלת האדם ולהתרכז בטיפול באדם וברווחתו. הטיפול הבסיסי, הראשוני יהיה טיפול גוף כולל בכדי לעורר תנועת קי ובניסיון ליצור תקשורת מרידיאנים וזרימה הרמונית בגוף. זה מביא לשיפור ברמות הכאב ולהקלה נפשית ופיזית  מעבר לתחושה הטובה שטיפול כזה יעיל ואפקטיבי.

הטיפול הבסיסי יכלול תמיד (ובדרך כלל ייפתח) את הגב ובהמשך הצוואר, הראש והגפיים כשכיווני הטיפול (לא קריטיים אך..) יונחו בהתאם לרצון לעודד ולחזק או להרגיע ולהנמיך.  במקביל, כדי לעודד ולשפר זרימה והרמוניה נשאף ליצור חיבורי מרדיאנים, גם חיבורי יין – יאנג  וגם זיווגי מערכות היכולים לעזור בתחומים אליהם

אני מכוון. המערכות התומכות בזרימה ושיפור הרמוניה (ככלל) יהיו מערכות האדמה,המים והאש המשלימה, ובעיקר השילובים ביניהן.

המנח המועדף עלי יהיה מנח הצד, על פי רוב נוח מאד ומאפשר גם מנוחה וגם מודעות לטיפול. חושף חלק גדול של הגוף, ויותר חשוב את הגוף על כל צדדיו. מאפשר נשימה, מאפשר מוביליזציה  מיטבית של מפרקי הכתף והאגן ותנועת גוף ארוכה והרמונית. מאפשר שילובי מערכות ומרדיאנים מצד היין ומצד היאנג.

אני נוטה לשמור על פשטות מרבית במפגש עם מטופל. אני מוצא שדבר זה עוזר למטופל להיפתח בפניי ולבטא את עצמו, אני מוצא שזה מה שמביא אותי תמיד למקום הנכון ומשפר את ההקשבה וההתבוננות שלי, אני מוצא שכך אני שומר על עצמי טרי ורענן ומוגן בכל טיפוליי.

אכן, המפגש עם החולים מאתגר, ואני פוגש במצבים מורכבים וסבוכים לטיפול הן מהבחינה הפיזית, והן בהתמודדות הנפשית, אבל כאמור, תחושת המשמעות העמוקה שיש למפגש הטיפולי במצבים אלה, והמשובים המדהימים שמתקבלים מרוב רובם של החולים,מניעים אותי להמשיך בהתלהבות קדימה, מתוך תחושה ברורה שאני נמצא במקום הנכון,ובזמן הנכון.

לדעתי, טיפולי שיאצו בחולי סרטן, בעיקר במערכות הבריאות הציבוריות, מביאים לחשיפה מבורכת מאד, להכרה כשיטה בעלת אפקט והשפעה רב עוצמה, שיטה שאנו מנסים כל העת לקדם ולהפיץ כדרך חיים במטופלים אונקולוגיים ובמטופלים בכלל.